פסק-דין בתיק ב"ל 11362-09-12

1.         בפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995  על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.7.2012, לפיה לא הופעלה בעניינו של המערער תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956.

התשתית העובדתית

2.         המערער, יליד 1943, סובל מכאבי גב ופגיעה בעמוד השדרה הצווארי. בשל החמרה במצבו הגיש המערער תביעה לדיון מחדש בדרגת הנכות על-פי תקנה 36. הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה ביום 10.11.11 כי מצב אכן  הוחמר, וקבעה לו דרגת נכות משוקללת בשיעור 36%. עוד קבעה הוועדה בהתאם להמלצת וועדת הרשות כי אין מקום ליישם את תקנה 15 בעניינו.

4.         המערער הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים, שהחזירה את הדיון להמלצה נוספת של וועדת הרשות. ביום 17.5.2012 הופיע המערער, בא כוחו ויועץ מס מטעמו בפני וועדת הרשות, שהחליטה כי אין מקום ליישם את תקנה 15 בעניינו. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים

5.         לטענת המערער, טענותיו בעניין חישוב הכנסותיו היו ידועות לוועדת הרשות טרם הדיון, שכן הם גובו במסמכים אשר הוגשו לעיון הוועדה. חרף זאת, בהרכב ועדת הרשות לא נכלל ולו חבר אחד בעל נסיון או השכלה בתחום החשבונאי, שיכול היה לבחון את טענותיו אלה. לטענתו, בכך נפל פגם המחייב את ביטול ההחלטה.

בנוסף הוא טוען, כי לאחר הדיון בפני וועדת הרשות ניתנה החלטת הוועדה לעררים בלא שניתן למערער ולבא כוחו אפשרות להתייצב בפניה ולטעון את טענותיו. זאת, חרף בקשתו להתייצב לדיון. אמנם המערער התייצב לדיון בפני הוועדה לעררים טרם המלצת ועדת הרשות, אולם לשיטתו אין בכך כדי לרפא את הפגם שבאי זימונו טרם הדיון האחרון.

7.         במועד הדיון שהתקיים בפני חברי כב' הרשם תומר סילורה הוסיף המערער וטען שיש ירידה ברורה בהכנסותיו, וכי נראה כי ועדת הרשות לא הבינה את החישובים. בקשר לדרישתו לכך שאחד מחברי הוועדה יהיה מומחה בתחום החשבונאי, הדגיש המערער כי גם המשיב, במסמך מיום 30.10.01, קבע שבסיס השכר לחישוב הגמלה טרם הפגיעה הראשונית ביום 2.1.97 הוא גבוה בהרבה ממה שועדת הרשות הצביעה עליו. גם הדרך שהוועדה חישבה את הכנסותיו כיום, לפי דוחות מע"מ, גם היא נעשתה להבנתו בטעות. הוועדה חישבה כנראה על פי המחזור ולא על פי ההכנסות כפי שמופיעות בדו"חות השומה. הפער בין קביעת הוועד לבין המצויין במסמכים הינו ניכר.

9.         לטענת המשיב, לא נפל כל פגם משפטי בהחלטה. הערעור מתייחס, כאמור, אך ורק לסוגיית הפעלת תקנה 15. לעניין זה הוועדה התייעצה עם ועדת הרשות. המשיב היפנה בהקשר זה את בית הדין לפרוטוקול החלטת ועדת רשות מיום 17.5.12. עניינו של המערער, לרבות נושא חישוב ההכנסות, נבדק בצורה יסודית. הוועדה מסבירה כי קיימת עלייה בשיעור של 13% ודי בכך כדי לא להפעיל את התקנה.

המשיב הדגיש כי הוראות תקנה 15 קובעות על כך כי הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע, כשלדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו, והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. לפי הועדה, אין זה המקרה. המדובר במסקנה מקצועית-עובדתית, ומכאן טענת המשיב כי למעשה מבקש הערעור להשיג על שיקול דעתה המקצועי של הוועדה.

                        באשר לדרישת המערער לכלול בהרכב וועדת הרשות איש מקצוע בתחום החשבונאי, מציין המשיב שלא קיימת "חיה" כזאת, דהיינו הועדה לעולם אינה ממנה איש מקצוע בתחום החשבונאי להיות חבר בהרכבה. המדובר בוועדה שהרכבה נקבע על פי החוק על ידי פקיד תביעות ושיקום, וחזקה על חבריה שהם יודעים ללמוד ולחשב ולערוך בדיקה לגופו של עניין.

באשר לטענת המערער על בקשתם להיות מוזמנים לטעון בפני הוועדה לעררים טרם מתן ההחלטה, מציין המשיב כי מעיון בתיק אין הוא רואה כל דרישה להיות נוכחים בוועדה לעררים, וממילא מאחר שמדובר בחישוב הכנסות שלוועדה לעררים אין כל ידע לכך אלא רק לוועדת הרשות, אז אין כל טעם מעשי לדרישה זו. המערער וב"כ לרבות יועץ מס נוכחו בפני ועדת הרשות והסבירו את הדברים.

דיון והכרעה

12.       הלכה פסוקה וידועה היא בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה  מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הודנ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע  לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי, (22.6.06)).

13.       במקרה שלפני, לדעתי טעתה הוועדה בכך שלא זימנה את המערער ובא כוחו לטעון בפניה, לאחר המלצת וועדת הרשות. אמנם, נכון הדבר שהמערער ובא כוחו טענו בפני הוועדה לעררים בישיבתה הראשונה, ובטרם הועבר העניין לבחינה מחודשת של וועדת הרשות, אולם לאחר שהתקבלה המלצת וועדת הרשות פנה ב"כ המערער לוועדה למשיב במכתב מיום 29.5.12 וביקש לזמנו לטעון בפני הוועדה לעררים. טענת המשיב על כך שלוועדה לעררים אין כל ידע בחישוב הכנסות, ולפיכך אין כל טעם מעשי במתן זכות טיעון בפניה בקשר למחלוקת שבעניין זה, ראוי שהייתה לא נשמעת, שכן היא פותחת פתח "לקיצורי דרך" מצד הוועדות הרפואיות. בסופו של דבר - הוועדה לעררים  -בין אם יש לה ידע בתחום חישוב הכנסות ובין אם לאו - היא הגוף המוסמך אשר קובע את קביעותיו גם בקשר לחישוב הכנסות, כמובן שרק לאחר שמיעת טענות הצדדים..

16.       באשר לדרישת המערער לכלול בוועדת הרשות מומחה בתחום החשבונאות, אינני מקבל את הטענה. מקובלת עלי עמדת המשיב כי ועדת הרשות מורכבת על פי הוראות החוק מפקיד תביעות ושיקום מחברים שחזקה שהם אילו שיודעים ללמוד ולחשב ולערוך בדיקה לגופו של עניין.

סוף דבר

17.       הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת לאפשר לו למצות את זכות הטיעון לעניין הפעלת תקנה 15. המשיב ישא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.